שלושת הרגלים ור"ח

יעקב חזןיג אייר, תשפא25/04/2021

פרק כה מתוך הספר תפילת יעקב

+ תיאור הספר

+ הצג את פרקי הספר

<< לפרק הקודם

לפרק הבא >>

פרק כה מתוך הספר תפילת יעקב

תגיות:תפילת יעקביעקב חזןספרים

שלושת הרגלים ור"ח

כתב הטור בסי' תיז בשם אחיו הר"י שהמועדים נתקנו כנגד אבות:

א. פסח כנגד אברהם- דכתיב "לושי ועשי עוגות" (בראשית יח,ו), ופסח היה שהרי באותו יום, לוט אפה מצות "ויבואו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו" (בראשית יט,ג). עיקר שפתי חכמים.

ב. שבועות כנגד יצחק- שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק.

ג. סוכות כנגד יעקב דכתיב "ולמקנהו עשה סוכות" (בראשית לג,יז).

וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים. וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא. כדאיתא בפרק מ"ד מפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, לכך נתן להן הקב"ה שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים.

הבית יוסף מקשה, הרי גם לפני חטא העגל כבר ניתנו ר"ח לישראל, והנשים לא חטאו, לכן דין הוא שלא ינטלו מהם ר"ח, וזה לא נקרא נתינת שכר ?
התירוץ הוא שמעיקרא נתנו לאנשים ולא לנשים, וכשחטאו בעגל נטלו מהאנשים ונתנו לנשים. ולכן נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח.

מתי אומרים הלל שלם ?

איתא בערכין (י.) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג (סוכות), ושמונה ימי חנוכה[1], ויום טוב הראשון של פסח[2], ויום טוב (הראשון) של עצרת (שבועות), ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.

מאי שנא בחג (סוכות) דאמרינן כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן ? כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן (קורבנות הפרים שמקריבים בחג סוכות מתמעטין והולכין בכל יום מימי החג, פרש"י), דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן. סיבה נוספת שמכיוון שבימים הללו טבעו המצריים וכתיב "בנפול אויבך אל תשמח" ( בית יוסף בסי' תצ בשם שבלי הלקט).

שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא (יקרא הלל)? לא איקרי מועד. ראש חודש דאיקרי מועד לימא ? לא איקדיש בעשיית מלאכה דכתיב "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל,כט), לילה המקודש (איסור עשיית מלאכה) לחג טעון שירה (הלל), ושאין מקודש לחג אין טעון שירה.

ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא ? משום דר' אבהו, דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מפני מה אין ישראל[3] אומרים שירה לפניך בר''ה וביום הכיפורים ? אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני.

והא חנוכה דלא הכי ולא הכי (לא מקודש ולא חלוק בקורבנותיו) ? וקאמר משום ניסא, פורים דאיכא ניסא לימא ?

א. אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ, כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה.

ב. רב נחמן אמר קרייתה (קריאת המגילה) זו היא הלילא. התניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה ? כיון שגלו חזרו להיתרן הראשון. רבא אמר בשלמא התם (בפסח) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, הכא (בפורים) הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי? עבדי אחשורוש אנן ! (נגאלו מן המיתה אבל נשארו משועבדים לאחשורוש).

כתב הבית יוסף (בסי' תכב) בשם השבלי הלקט שצריך לקרוא את ההלל מעומד כפי שלמד ה"ר בנימין לפי הפסוק "הללו עבדי ה' שעומדים". ובפסח (בליל הסדר) קוראים את ההלל (מתוך ההגדה) בישיבה מפני שמחלקים אותו למספר קטעים ולכן לא מטריחים לעמוד בקריאתו, וסיבה נוספת שאם יעמוד ליד שולחנו וכוס היין בידו, חוששים שמא תטרף דעתו מתוך סעודתו ויפול הכוס מידו, סיבה נוספת לפי שדרך ליל פסח בהיסבה וחירות ולכן אין מטריחים אותו לעמוד.

הלל בר"ח

כתב הטור בסי' תכב שבקריאת ההלל בר"ח רבו בו הדעות :

יש אומרים שיחיד אין אומר אותו כלל בראש חדש אבל ציבור אומרים אותו ומברכין לפניו ולאחריו (תוס', הר"ן, רי"ף ורבינו יונה).

ויש אומרים שאין חילוק בין יחיד לציבור ושניהם אומרים אותו בלא ברכה (רש"י, רמב"ם בהלכות חנוכה פ"ג ה"ז).

ורבינו תם כתב דלא שנא יחיד ולא שנא ציבור אומרין אותו ומברכין עליו אפילו כל יחיד ויחיד ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה. ומברכין לקרות את ההלל וחותמין ביהללוך וכן כתב רב עמרם. וקורין אותו בדילוג : שמתחילין הללויה וקורין אותו עד חלמיש למעניו מים, ומדלגין לא לנו, ומתחילין יי' זכרנו עד ואנחנו נברך יה וכו'.

כתב השו"ע (בס' ב) קוראים הלל בדילוג[4] בין יחיד בין צבור, ויש אומרים שהצבור מברכין עליו בתחילה לקרוא את ההלל ולבסוף יהללוך, והיחיד אין מברך עליו, ויש אומרים שאף הצבור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף וזה דעת הרמב''ם, וכן נוהגין בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה. הגה: ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא''ש ורבינו תם) וכן נוהגין במדינות אלו. ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור. ויש אומרים דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פרק במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב).

תפילת יו"ט

בברכה האמצעית אומר אתה בחרתנו וכו' ותיתן לנו ה' אלהינו את חג פלוני הזה את יו"ט מקרא קודש הזה, כדאיתא במסכת סופרים (פ"יט ה"ג) בין בתפילה, בין בכוס (קידוש) צריך להזכיר יו"ט מקרא קודש הזה את יום פלוני הזה. כלשון הפסוק "ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קודש אלה הם מועדי" (ויקרא כג,ב) וכמו שכתב הרמב"ן (שם) טעם מקרא קודש שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדש אותו, כי מצווה היא על כל ישראל להיקבץ בבית אלוהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לאל. הבית יוסף בסי' תפז מסביר מדוע לא מזכירים גם איסור עשיית מלאכה ? מפני שמקרא קודש כולל בתוכו גם איסור עשיית מלאכה ומה שמוזכר בפסוק "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (פסוק ז) אינו עניין בפני עצמו אלא פירוש מקרא קודש.

מתי מזכירים שבת ביעלה ויבוא ?

הבית יוסף מביא את שו"ת מהרי"ל (בסי' ג) שכתב שיש אומרים כשחל יו"ט בשבת אין להזכיר את שבת ביעלה ויבוא. ויש חולקים ומביאים ראיה מהמרדכי שכתב (בשבת סי' רפא) שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבוא[5] שבעבודה בר"ח וחול המועד, דאלמלא ר"ח אין הזכרת שבת בברכת העבודה (עיין שבת כד.), משמע שביו"ט בברכת קדושת היום (ברכה אמצעית) יש לאומרו (להזכיר שבת) דליכא האי טעמא. וכ"כ הרא"ש (שבת פ"ב סי' טז) שהטעם שאין מזכירים של שבת ביעלה ויבוא שבעבודה (בר"ח שחל בשבת) לפי שכבר חתם קדושת היום (מקדש השבת בברכה האמצעית) ולא מצינו הזכרה אחר החתימה, גם יש מרבותינו הפוסקים שפסקו שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבוא שבברכת המזון מפני שכבר הזכיר רצה והחליצנו, ושני טעמים אלו לא שייכים לקדושת היום (ליו"ט שחל בשבת). לסיכום רק כאשר חל יו"ט בשבת מזכיר את השבת ביעלה ויבוא מפני שאז יעלה ויבוא הוא לפני ברכת קדושת היום (וכ"כ השו"ע בסי' תפז בס' א). אבל בשבת חול המועד - מתפלל בשחרית תפילה של שבת ואומר יעלה ויבוא בעבודה ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבוא מפני שאז יעלה ויבוא בא אחרי קדושת היום ואין להזכיר אחר חתימת ברכת קדושת היום את שבת (שו"ע בסי' תצ בס' ט).

מדוע אין אומרים ביו"ט שחל בשבת "ישמח משה" (שחרית של שבת), אבל כן אומרים "רצה והחליצנו/במנוחתנו" ?

הרוקח (בסוף סי' דש) מסביר ש"ישמח משה" שעוסק במתן תורה נתקן בגלל שמתן תורה היה בשבת (ראה בפרק תפילות שבת לעי"ל) ומכיוון שב"אתה בחרתנו" מזכיר גם של שבת (מתן תורה "קרבתנו מלכנו לעבודתיך") שהוא כמו "ישמח משה" לכן לא מזכירים את ישמח משה. אבל יעלה ויבוא לא מדבר כל כך על עניין שבת (ביו"ט מזכיר שבת ביעלה ויבוא) כמו רצה והחליצנו ולכן אומר גם רצה והחליצנו וגם יעלה ויבוא (בית יוסף בסי' תפז).

הושענא רבה

כתב הטור (בסימן תרסד) ביום השישי של חול המועד סוכות, שהוא הושענא רבה, נוהגין שמרבין מזמורים כמו בי"ט. ומרבים קצת בנרות כמו בי"ה, לפי שבחג נדונין על המים, והכל הולך אחר החתום (והוא גמר החתימה במשנ"ב) וכל חיי אדם תלויין במים. ומקיפין ז"פ[6] ומרבים תחנונים על המים ונוטלין ערבה זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום בערבה.

חכמים תקנו ליטול ארבעת המינים כל שבעת הימים מכיוון שיש למצווה עיקר מן התורה (שהרי החובה ליטול לולב הוא רק ביום הראשון ובמקדש כל שבעת הימים, וחכמים תיקנו ליטול לולב כל שבעה במדינה זכר למקדש) לעומת זאת, מצוות הערבה אין לה עיקר מן התורה (הלכה למשה מסיני לזקוף ערבות על צדדי המזבח ואחר כך באין העם ונוטלין אותן משם ומנענעים אותם) ולכן במדינה לא עושים בערבה זכר למקדש כל שבעה אלא רק בהושענא רבה. הטעם שקבעו יום שביעי לערבה יותר מיום אחר בסוכות, מפני שאותו היום היה מיוחד במקדש משאר הימים, שאם חל יום השביעי להיות בשבת היתה ערבה דוחה את השבת, משאין כן כשחל להיות בשאר הימים שלא היתה הערבה דוחה את השבת, לכן קבעו את הערבה ביום השביעי כמפורש במסכת סוכה מד. (בית יוסף).

פליגי במסכת סוכה (מד:) רבי יוחנן אמר יסוד נביאים הוא פי' נביאים אחרונים הני זכריה ומלאכי יסדום ולכך מברכין עליה, ור' יהושע אומר מנהג נביאים היא פירוש מנהג בעלמא שנהגו כך ואין מברכין עליה. ופסק רי"ף שאין לברך עליה דאסיקנא איבו הוה קאי קמיה דר"א בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא ואמנהג לא מברכינן (שהוא רק מנהג נביאים, שהנהיגו את העם לעשות כן ולא בתורת תקנה ולכן לא שייך לברך ולומר וציוונו, משנ"ב בס"ק יב).

הב"ח מסביר מדוע חביטת הערבה היא לאחר תפילת מוסף ולא אחר שחרית, לפי שאם ניטול ערבה לאחר שחרית, יראה שהערבה הינה חלק ממצות נטילת לולב ולא יהיה פרסום למצווה ולכן נוטלים ערבה לאחר תפילת מוסף.

מנהג האשכנזים לומר שיר השירים בשבת של חול המועד של פסח מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים, ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת "ולשמחה מה זו עושה", ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו' (רמ"א בסי' תצ, משנ"ב בס"ק יז).

[1] כתוב בשבלי הלקט שהטעם משום דחלוק בנרותיו, כל יום חלוק משלפניו והרי הוא כחג שחלוק בקורבנותיו. ועוד טעם אחר לפי שהנס נתחדש בכל יום. ועוד טעם שהרי קוראים בנשיאים, ובכל יום נשיא שלו חלוק משל חבירו, וא"כ כל נשיא צריך לגמור את ההלל על קרבנותיו, ואין ראוי לחדש קריאה בלא קריאת הלל ( בית יוסף בס' תרפג).

[2] ערב פסח שבו הקריבו את קורבן הפסח וקראו את ההלל שלוש פעמים לא נכלל בחשבון מפני שהיה רק כאשר בית המקדש היה קיים (תוס' ד"ה שמונה). וכיוון שבשביעי אין אומרים הלל, ע"כ בחול המועד ג"כ אין אומרים הלל, שלא יהיה עדיף מיו"ט אחרון (משנ"ב בסי' תצ ס"ק ז).

[3] התוס' (ערכין י. בד"ה אמרו) מדייק מלשון הגמרא שישראל לא אומרים שירה, אבל מלאכי השרת אומרים שירה, ולכן אומר ר"י שבר"ה וביוה"כ אין לדלג על והחיות ישוררו וכרובים יפארו. וכן אומרים והאופנים וחיות הקודש משבחים ואומרים (שיטה מקובצת).

[4] קוראים בדילוג מכיוון שרק חג שאסור בעשיית מלאכה טעון הלל כפי שנלמד מהפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", וכדי שיהיה לנו היכר שקריאת ההלל אינה מיצד הדין לכן מדלגים בו (משנה ברורה בס"ק יב).

[5]בר"ח ובחול המועד שחרית יעלה ויבוא נמצא בברכת העבודה. וביו"ט יעלה ויבוא נמצא בברכה האמצעית. ולכן יש הבדלים בהזכרת שבת ביעלה ויבוא כמבואר להלן.

[6] הכוונה בהקפות שישמרנו האל מסביב מצרותינו כמו שנאמר "ומכל צרותיו הושיעו, חונה מלאך ה' סביב ליראיו" (תהילים לד,ז), והקפת המזבח היא ע"פ הפסוק "ואסובבה את מזבחך ה' ", כמו שביריחו הקיפו פעם אחת בכל יום וביום השביעי ז"פ. והערבה כמו הפסוק "סביב רשעים יהלכון" שבו נמשלו הרשעים אוייבנו שבהיקף זה יכלו הרשעים כמו שהערבה זו כלה ע"י החבוט בסוף (מהרש"א).

כתבות נוספות

יום הכיפורים

ראש השנה ועשרת ימי תשובה

תעניות ציבור וט' באב

פורסין על שמע

בדין צירוף קטן למניין ולזימון

הוסף תגובה

הגדל /הקטן טקסט